השמנת יתר

 

                                            

מהי השמנה?

המדד הנפוץ כיום להגדרת עודף משקל והשמנה הינו ה – BMI 

Body Mass Index)). המדד מחושב ע"י חלוקת משקל הגוף בק"ג , בריבוע הגובה במטרים. הנוסחא: 
                                                                      
                                                                 
ערכי ה- BMI   :

25 – 29.9 : עודף משקל

30 - 39.9 :  השמנה

40  ומעלה :  השמנת יתר חולנית

 

השמנה מרכזית מהווה גורם מנבא להתפתחות תחלואה הקשורה להשמנה ושכיחות יתר של תסמונת מטבולית, בעוד השמנה בירכיים (השמנת אגס) לא. מדד קל ונוח להערכת השמנה כזו הוא היקף הבטן.

היקף בטן מעל 102 ס"מ בגבר ומעל 88 ס"מ באישה, מעידים על השמנה מרכזית הדורש/ת טיפול גם אם הBMI   קטן מ 30 (אינדקס מסת גוף).

 

גורמי סיכון להשמנת יתר:

1.    סיפור משפחתי.

2.    אורח חיים נטול פעילות גופנית.

3.    תזונה עתירת שומן וקלוריות.

4.    תרופות

5.    מצבים פסיכו-סוציאלים.

6.    מחלות אנדוקריניות.

 

השמנה מתפתחת כתוצאה משילוב של גורמים גנטיים וסביבתיים.

השמנה מתפתחת כשקיים חוסר איזון בין כמות אנרגיה גדולה הנכנסת לגוף, כתוצאה מאכילת יתר, לבין הוצאת אנרגיה הנובעת מפעילות גופנית ברמה נמוכה.

 

שכיחות התופעה באוכלוסיית ישראל עפ"י סקר משרד הבריאות בשנת 2009 מראה על שכיחות השמנת יתר (BMI   מעל 30) של 20% בקרב גברים ו 26% בקרב הנשים. סה"כ 23% באוכלוסייה הכללית.

 

סיבוכי ההשמנה:

1.    תחלואה מוגברת לסכרת מסוג 2.

2.    אבנים בכיס המרה.

3.    יתר שומנים בדם.

4.    דום נשימה בשינה.

5.    יתר לחץ דם.

6.    כאבי גב תחתון וכאבי מפרקים על רקע אוסטיוארטריטיס.

7.    אי ספיקת לב.

8.    מחלת לב כלילית.

9.    סרטן רירית הרחם.

10.   שיגדון (Gout).

11.  מומים בעובר מסוג NTD.

12.  סרטן השד בנשים לאחר הפסקת הווסת.

13.  סרטן הרחם, צוואר הרחם והשחלות.

14.   סרטן המעי הגס והערמונית בגברים.

15.  הפרעות בסדירות המחזור ובעיות פוריות על רקע אי ביוץ.

 

ובנוסף, השמנה קשורה בהפרעות חברתיות/תעסוקתיות: הגבלות בתעסוקה, דימוי עצמי נמוך, בידוד חברתי ומצבי רוח דיכאוניים.

 

 

הטיפול:

הטיפול בהשמנה מבוסס על שינוי באורח החיים. כל מטופל גם אם בכוונתו לקבל טיפול תרופתי או ניתוח חייב בשינוי אורח החיים. הטיפול ניתן באופן הטוב ביותר ע"י צוות רב מקצועי בפגישה כוללנית: ייעוץ רפואי לשם הערכת גורמי סיכון, הגבלת התזונה היומית הקלורית, טיפול התנהגותי ופעילות גופנית. המטרה היא להכניס לחיי המטופל הרגלי אכילה ופעילות גופנית נכונים.

הירידה במשקל צריכה להיות הדרגתית. לרוב השמנים יעד של  כ10% הוא סביר. הירידה הממוצעת צריכה להיות כ ½ ק"ג לשבוע. אם ישנו סיפור משפחתי של עודף משקל, גם ירידה של 5% במשקל או אי עלייה במשקל לטווח ארוך תחשב כהצלחה.

קשר ומעקב קבוע- בכל תכנית יש צורך במפגשים קבועים, בתחילה אחת לשבוע-שבועיים ובהמשך התדירות יכולה להיות אחת לחודש וזאת למשך שנה אחת לפחות.

 

עיקרי תוכנית הטיפול:

·         ייעוץ – לפני התחלת הטיפול יש להסביר למטופל מהן הסיבות הרפואיות להתחלת הטיפול. ובכך מוסתת הדעת מירידה במשקל לשינוי באורח חיים.

·         הגבלת אנרגיה – תזונה דורשת התאמה פרטנית ומוגדרת ע"י "היכולת לרדת במשקל ולשמור על המשקל החדש". ההגדרה צריכה להיות מקובלת על המטפל ועל המטופל כאחד. דיאטה עם הגבלת אנרגיה בינונית היא הנפוצה והמומלצת.

·         למטופלים בריאים ללא מחלות רקע נוספות המרכיבים היומים של התזונה מופחתת אנרגיה צריכים להיות בהתאם לחלוקה המקובלת של אבות המזון.

·         התוכנית חייבת להיות מציאותית ומעשית ולכלול בתוכה שינוי של הרגלי האכילה. יש להתחשב בהרגלי האכילה הקיימים, אורח החיים, המוצא , העדה,  מחלות נלוות, תרופות נלוות שהמטופל נוטל באופן קבוע.

·         יש לשלב שתייה מרובה נטולת ערך קלורי יחד עם התזונה.

·         יש צורך לבחון האם במקביל לשינוי בתזונה והפחתה במשקל יש צורך בשינוי והפחתה של מינון התרופות.

·         שינוי באורח החיים- שינוי בהרגלי האכילה, שינויים בהרגלי הפעילות הגופנית הינם הבסיס לשינוי. התוכנית המומלצת כוללת:

·         ניטור עצמי – ניהול יומן יומי של אכילה כאמצעי עזר. חשוב להעריך ולתעד נכון את גודל המנות.

·         שליטה על גורמים סביבתיים- ארוחת חג, השתתפות במסיבה וכו'.

·         התמודדות עם נפילות- הגברת משך הזמן של הפעילות הגופנית היומית, או ירידה בכמות המזון השמן.  כמו כן, חיפוש דרכי התמודדות עם מצבי לחץ כמו למשל מדיטציה, פעילות גופנית ודיקור סיני.

·         פעילות גופנית- באופן קבוע ובעצימות בינונית מביאה לכשעצמה לירידה קלה במשקל. היתרונות בשילוב עם הגבלה קלורית: העלאת ההוצאה הקלורית, הפחתת אובדן מסת הגוף הרזה, ירידה בסיכון למחלת לב- הפחתה בערכי הפרופיל השומנים, הפחתת התנגודת לאינסולין. בנוסף קיים שינוי פסיכולוגי חיובי, הכולל שיפור במצב הרוח , התמודדות טובה יותר עם לחצים והרגשה כללית טובה יותר. השיפורים הללו בגוף מתרחשים גם ללא הגעה למשקל הגוף הרצוי.

·         שמירה על המשקל לאורך זמן- זו משימה קשה יותר מהירידה במשקל, בייחוד כאשר הירידה במשקל הושגה רק ע"י תזונה. יש צורך במחוייבות לשינוי אורחות חיים מתמשך, שינוי בתגובות ההתנהגותיות ובהרגלי האכילה.